עו"ד נועם קוריס- הגשת ערעור
לא תעכב את תשלום ההוצאות
בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל
אביב-יפו בת"א 1136/08 ות"א 27035-02-11 (השופטת ד' קרת-מאיר) מיום 3.1.2017, בגדרו מחק בית המשפט את תובענת
המבקשים למניעת קיפוח (בהתאם
לסעיף 191 לחוק החברות, התשנ"ט-1999)
ולמתן חשבונות, בהתייחס לאופן בו
נוהלה המבקשת 1, חברת קוב כל עיצובים בע"מ (להלן: החברה), בה היו שותפים המבקש 1 (להלן: המבקש) והמשיב.
דחה בית המשפט העליון את העתירה לעיכוב ביצוע פסק הדין בהתייחס לרכיב ההוצאות, בסך
60,000 ש"ח, שנפסקו לחובת המבקשים.
רקע
עובדתי והליכים קודמים
בין הצדדים נוהלו הליכים משפטיים רבים; תחילתם של
ההליכים המשפטיים בין הצדדים בתביעה שהגיש המבקש נגד המשיב ביום 31.1.2008 (ת"א 1136/08; להלן: התביעה העיקרית), בה נטען, בין היתר, כי המשיב עשה
שימוש שלא כדין בכספי החברה.
המשיב מצידו, הגיש ביום 14.2.2011
תביעה נפרדת נגד המבקש והחברה (ת"א 27035-02-11; להלן: התביעה הנפרדת), בה טען כי המבקש קיפח את זכויותיו
בחברה, וניצל את מעמדו בה על מנת לגזול את נכסיה ואת פעילותה העסקית ולהעבירם אל
חברה מתחרה שהקים.
ביום 20.10.2015 הגיש המשיב, תביעה
שכנגד במסגרת התביעה העיקרית, הזהה לתביעה הנפרדת שהגיש (להלן: התביעה שכנגד). בהחלטה מיום 9.12.2015 נקבע, כי
התביעה הנפרדת תימחק, תוך הותרת התביעה שכנגד על כנה.
לאחר מספר דיוני קדם משפט, נקבע
דיון הוכחות בתביעה העיקרית ליום 2.1.2017.
בין לבין, הוגשו למעלה מ-40 בקשות שונות, בכללן בקשות מטעם
שני הצדדים לגילוי מסמכים, מענה לשאלונים, ולדחיית מועד הגשת תצהירי עדות ראשית
ומועד הדיון בשל מצבו הרפואי הנטען של המבקש.
בית משפט קמא האריך מספר פעמים את
המועד שנקבע להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש, אולם קבע כי אין מקום לדחות את
המועד שנקבע לדיון ההוכחות, וזאת בשים לב להימשכותם של ההליכים בתיק מזה שנים
ארוכות.
מספר ימים עובר למועד שנקבע לדיון ההוכחות, הגיש המבקש בקשה
נוספת לדחיית מועד הדיון, עקב טענה להחמרה במצבו הרפואי, בעטיה צפוי היה המבקש
לעבור ניתוח. בית משפט קמא מצא, כי המסמכים הרפואיים שצורפו לבקשה אינם תומכים
בטענות המבקש לגבי מצבו הרפואי ודחה את הבקשה. חרף האמור, לא התייצב המבקש במועד
שנקבע לדיון ההוכחות.
בנוסף, הסתבר כי המבקש לא שילם את
המחצית השנייה של אגרת בית המשפט, על אף שהשובר לתשלום נשלח אליו כבר במהלך חודש
מאי 2016.
משכך, הורה בית משפט קמא על מחיקת
התביעה העיקרית, תוך חיוב המבקשים בהוצאות בסך כולל של 60,000 ש"ח (להלן: פסק הדין).
ביום 16.2.2017 הגישו המבקשים לבית משפט זה ערעור על פסק
הדין.
בשים לב לכך שהתביעה שכנגד נותרה
על כנה, הורה בית משפט קמא (השופט מ' אלטוביה) בהחלטתו מיום 4.4.2017 על עיכוב
הדיון בתביעה שכנגד עד להכרעה בערעור שהגישו המבקשים.
הצדדים זומנו לדיון קדם משפט בפני בית משפט העליון, שהתקיים
ביום 23.5.2017, על מנת לנסות ולייתר את הדיון בערעור. במסגרת הדיון הוצע לצדדים,
כי בכפוף לתשלום המחצית השניה של האגרה על-ידי המבקש ולתשלום הוצאות בסכום שייקבע,
יחודש הדיון בתביעה העיקרית.
ביום 22.7.2018, בחלוף כשנה ומחצה
מאז הגשת הערעור, הוגשה הבקשה במסגרתה התבקש עיכוב ביצוע פסק הדין ככל שהוא מתייחס
לרכיב ההוצאות.
מהבקשה עולה, כי היא הוגשה עקב
הליכי הוצאה לפועל בהם נקט המשיב נגד המבקשים לאחר שלא שולמו ההוצאות שנפסקו לזכותו.
לטענת המבקשים, סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים. לשיטתם, שגה
בית משפט קמא משלא נענה לבקשה לדחיית הדיון בשל מצבו הרפואי של המבקש עובר לדיון,
ומכל מקום, אי-התייצבותו לדיון לא הצדיקה את הטלת "הסנקציות הדרסטיות
ומרחיקות הלכת", כלשון המבקשים, של מחיקת התביעה העיקרית וחיובם בהוצאות
בסכומים שנפסקו. בפרט, לטענתם, לא היה מקום לחיוב המבקשת 3 בתשלום ההוצאות, משזו
צורפה להליך רק נוכח הגשת התביעה שכנגד.
אשר למאזן הנוחות, טענו המבקשים כי
הוא "נוטה באופן מובהק" לטובתם, וכי למשיב לא יגרם כל נזק אם יעוכב
ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, זאת בפרט לאור הסכומים הניכרים אשר לגרסתם נטל
המשיב שלא כדין מקופת החברה.
בית המשפט העליון דחה את הבקשה וקבע, שבעל דין זכאי ליהנות מפירות זכייתו בסמוך לאחר
מתן פסק הדין, ואין בהגשת ערעור, לכשעצמה, כדי להצדיק את עיכוב ביצועו של פסק הדין
או מתן סעד זמני שימנע את מימוש הזכייה (ראו עע"מ 3068/17 עיריית תל אביב- יפו נ' מיכקשווילי (26.9.2017)).
על המבקש עיכוב ביצוע פסק הדין
להוכיח, במצטבר, כי סיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים, וכי מאזן הנוחות נוטה באופן
ברור לטובתו. בין שני התנאים הללו מתקיים יחס של "מקבילית כוחות", באופן
שככל שסיכויי הערעור להתקבל פחותים, על המבקש מוטל נטל כבד יותר להוכיח כי מאזן
הנוחות נוטה לטובתו, ולהיפך.
מבין שני התנאים הללו, הוענק משקל
הבכורה לשיקול בדבר מאזן הנוחות. בהקשר זה מוטל על המבקש הנטל להוכיח, כי אם לא
יעוכב פסק הדין ובסופו של ההליך יתקבל הערעור, לא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.
עוד נקבע, כי ככלל, לא יעוכב
ביצועו של חיוב כספי, אלא בהתקיים חשש ממשי שביצוע מיידי שלו יגרום נזק בלתי הפיך
אם יתקבל הערעור (ע"א 1563/18 החברה הכלכלית לפיתוח כפר-סבא בע"מ נ' קן
התור הנדסה ובנין בע"מ (16.4.2018)).
בנסיבות העניין, מבלי לנקוט עמדה בשאלת סיכויי הערעור, נקבע שהמבקשים
לא עמדו בנטל להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתם. מלבד טענות בעלמא, לא הוכיחו
המבקשים מהו הנזק שייגרם להם מביצוע פסק הדין, ככל שייגרם. די בכך כדי לדחות את
הבקשה.
עו”ד נועם
קוריס בעל תואר שני
במשפטים מאוניברסיטת בר אילן, משרד נועם
קוריס ושות’ עורכי דין עוסק בייצוג משפטי וגישור מאז שנת 2004.
ועוד כמה מאמרים שכתבתי:
